🚀 דף נחיתה · landing-page

ברכה לחולה שאינו יהודי

שיעור של הרב יהודה טאוב

סיפור על הרב יוסף משאש בבית החולים בערב ראש השנה, ועיון בשאלות שהוא מעורר: שלום וברכה לגוי, ראש השנה כיום דין לכל העולם, ושתי השקפות על היחס לבני אדם שאינם יהודים

  • 4 יחידות
  • 19 שיעורונים
  • 14 דק' קריאה

מה תיקחו מהשיעור

19 תובנות במסלול אחד

🏫

תפקיד רב בית הספר התפתח בשלבים, מרב חיצוני שמגיע לשיעורים ועד איש צוות מן המניין.

👨‍🏫

היום רב בית הספר הוא מורה, יועץ ומודל רוחני, ושותף בכל פעילות.

🌟

משרד החינוך בוחר בכל שנה דמות של רב, ולשנה הקרובה נבחר הרב יוסף משאש.

🏥

הרב שם לב לחולה שישב בצד, ניגש אליו ושאל למה הוא לבדו.

👁️

גדולתו של הרב בסיפור היא קודם כל שראה את מי שאיש לא ראה.

🌍

הרב השיב שראש השנה שייך לכל באי עולם, ובירך את החולה.

🤝

המשנה באבות מלמדת להקדים שלום לכל אדם, והמפרשים כוללים בזה גם גוי.

⚖️

ראש השנה הוא יום דין לכל הבריות, ולכן אפשר לברך כל אדם בשנה טובה.

🚫

האיסור הוא לשבח ולפאר את הגוי יתר על המידה, לא לברך אותו לרפואה.

🔎

גם סיפור יפה צריך לבחון: מה בו נכון, ומה המסר שנגזר ממנו.

📝

הרב העיר שהמסר בחומר הלימוד אינו מבחין בין סוגי היחס לבני אדם שונים.

🌿

כל אדם הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא, ויש לנהוג בו בכבוד.

❤️

אהבת כל אדם היא דרגה שמגיעים אליה אחרי אהבת ישראל, ולא במקומה.

📜

במשנה "חביב אדם שנברא בצלם" יש שתי דרכים לקרוא.

❓

האם הקדמת שלום לגוי היא רק כדי למנוע איבה, או שיש בה ערך בפני עצמו?

🕳️

בפירוש דין זה בגמרא נחלקו הבית יוסף והרמב"ם, ומכאן שתי השקפות.

🕊️

הרמב"ם רואה את הגאולה כזמן שבו כל העמים ירצו להכיר את דבר ה'.

🏠

השאלה הלכה למעשה: האם יש מצוות הכנסת אורחים גם באורח שאינו יהודי?

📖

כבר היום יש מעמים רחוקים שמבקשים ללמוד תורה ולהכיר את דבר ה'.

סילבוס

מבנה השיעור

4 יחידות, 19 שיעורונים ו-75 פסקאות. לחצו על יחידה כדי לראות את הנושאים, ועל נושא כדי לקפוץ אליו.

י״ט
המרצההרב יהודה טאובאחר · הרב יוסף משאש · דרכי שלום · הקדמת שלום · ראש השנה

מתוך השיעור

מילים שנאמרו בשיעור

❝
שלום לכולם, באתי לברך אתכם לכבוד החג
מתוך: החולה שישב לבדו
❝
שלום, למה אתה יושב לבד? בוא, הצטרף אלינו
מתוך: החולה שישב לבדו
❝
אני לא יהודי. אני מאמין בדת אחרת. איך אני אבוא אליכם? אין לי ראש השנה, זה לא החג שלי
מתוך: החולה שישב לבדו
❝
ראש השנה הוא חג לכל בני האדם בעולם. כולנו ילדים של הקדוש ברוך הוא
מתוך: "ראש השנה הוא לכל העולם"
❝
הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם
מתוך: הוי מקדים בשלום כל אדם
❝
וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵיזוֹ לַחֶרֶב וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂבַע, וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ
מתוך: יום הדין לכל באי עולם
❝
אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן... וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה
מתוך: כבוד לבריאה של הקדוש ברוך הוא
❝
מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום
מתוך: כבוד לבריאה של הקדוש ברוך הוא
❝
חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם... חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם
מתוך: חביב אדם

השיעור המלא

כל התוכן, יחידה אחרי יחידה

1🏫 רב בית הספר

🏫תפקיד שהשתנה

✔ תפקיד רב בית הספר התפתח בשלבים, מרב חיצוני שמגיע לשיעורים ועד איש צוות מן המניין.

השיעור נפתח בסקירה על תפקיד "רב בית הספר" בחינוך הממלכתי-דתי. בשלב הראשון, בערך במשך עשר שנים, לקחו רב שכונה או רב יישוב, ונתנו לו תפקיד נוסף: להיות גם רב בית הספר. הוא היה מגיע כמה שעות בשבוע, מוסר שיעורי תורה, בודק מה קורה בבית הספר ועונה על שאלות.

הרעיון לא הצליח. הסיבה הראשונה: רב שעסוק בהרבה תפקידים אחרים אינו פנוי באמת לבית הספר. והסיבה השנייה, לפי מה שנאמר בשיעור: רבים מרבני השכונות באותה תקופה היו בוגרי ישיבות שגישתן שונה מזו של בתי הספר הממלכתיים-דתיים. כשהגיע, למשל, יום העצמאות או יום ירושלים, לא היה הרב מחובר לאווירה של בית הספר. היו שני כיוונים שונים, והחיבור לא עבד.

לכן הוחלט לשנות כיוון. רב בית הספר יהיה מורה בפועל, מתוך המערכת עצמה. הוא יכיר את התלמידים, את המורים ואת אורח החיים של בית הספר, ולא יגיע כאורח מבחוץ. הרב, שמשמש בעצמו בתפקיד הזה, הסביר שהשינוי הזה הוא שהפך את התפקיד למשמעותי, ומתוך העבודה הזאת הוא נתקל בשאלות שעליהן עוסק השיעור.

👨‍🏫הרב בתוך בית הספר

✔ היום רב בית הספר הוא מורה, יועץ ומודל רוחני, ושותף בכל פעילות.

בשלב הבא הפך הרב לחלק מצוות בית הספר. הוא אינו רק פוסק הלכות או משגיח, אלא יושב בהנהלה, משתתף בפעולות חברתיות, מקיים קשר עם צוות המורים, מוביל את האירועים בבית הספר: החגים, המבחנים, הכשרות במטבח ועוד.

בשלב מסוים אף נקבע שגם בבתי ספר שאינם דתיים יוכל להיות רב בית ספר, ובאחת הערים מונה רב לכל בתי הספר. לפי מה שנאמר בשיעור, האפשרות הזאת הוצאה בהמשך מן התקנות.

והיום דורשים שרב בית הספר יהיה בתוך בית הספר עצמו, ושילמד בו לפחות בחלק ממשרתו. רוצים שיהיה שותף מלא בכל נושא: מכיתה א' ועד המבחנים בסוף השנה, בכל פעילות. הוא מגשר בין המורים לתלמידים, מסייע לתלמיד שיש לו קושי, נכנס לכיתות, מלמד פרשת השבוע, ומשמש מודל רוחני.

הרב הזכיר שבסקר שנעשה התברר שרבני בתי ספר עושים הרבה יותר ממה שהוקצב להם. ומתוך התפקיד הזה הגיע לנושא השיעור.

🌟דמות השנה

✔ משרד החינוך בוחר בכל שנה דמות של רב, ולשנה הקרובה נבחר הרב יוסף משאש.

בשנים האחרונות קובע משרד החינוך בכל שנה "דמות השנה": רב שבמשך כל השנה מעבירים עליו חומרים ותכנים לתלמידים. בחינוך הממלכתי-דתי הכוונה גם להראות שגם לציבור הזה יש רבנים גדולים, ולכן בוחרים רב שקשור לציבור הזה.

לשנה הקרובה נבחר הרב יוסף משאש. הוא היה רב במרוקו שנים רבות, בעיר מקנס, עלה לארץ, ואחרי עלייתו כיהן כרבה של חיפה עד יום פטירתו. הוא היה חכם עצום, וכתב ספרים רבים, ובהם תשובות רבות בהלכה, מעניינות ומיוחדות מאוד.

המשתתפים בשיעור הזכירו שיש לו קרבה משפחתית לרב שלום משאש, שהיה רבה של ירושלים – לפי מה שנאמר, בן דודו של אביו.

הרב סיפר שבשיעור אחר, בעזרת ה', ידבר גם על עלייתו של הרב משאש לארץ ועל מה שגרם לה. משרד החינוך הכין כבר כמה סיפורים על הרב, והרב בחר לפתוח באחד מהם. והוא אמר שבשיעור הזה הוא יכול גם להעיר הערות ביקורת על האופן שבו מסופר הסיפור, מה שלא תמיד אפשרי במסגרת הרשמית.

2🏥 הסיפור

🏥החולה שישב לבדו

✔ הרב שם לב לחולה שישב בצד, ניגש אליו ושאל למה הוא לבדו.

וזה הסיפור, כפי שהכין אותו משרד החינוך. יום אחד, לפני ראש השנה, הלך הרב יוסף משאש לבקר חולים בבית החולים בחיפה. הוא נכנס לחדר בשמחה ואמר: "שלום לכולם, באתי לברך אתכם לכבוד החג". החולים שמחו מאוד לראות אותו. כולם התאספו סביבו – מי לא רוצה ברכה מן הרב?

ואז ראה הרב חולה אחד יושב בצד. במיטה רחוקה, בפינת החדר, ישב איש לבדו. הוא לא התקרב ולא אמר דבר.

הרב תהה: למה הוא שם? מה יש לו? והרב, שאכפת לו מכל אדם, ניגש אל החולה ואמר לו: "שלום, למה אתה יושב לבד? בוא, הצטרף אלינו".

והאיש ענה בעיניים עצובות: "אני לא יהודי. אני מאמין בדת אחרת. איך אני אבוא אליכם? אין לי ראש השנה, זה לא החג שלי".

השאלה הייתה: מה יענה הרב? ובשיעור ביקש הרב מן המשתתפים לחשוב קודם מה הם היו עונים.

👁️רב שאכפת לו

✔ גדולתו של הרב בסיפור היא קודם כל שראה את מי שאיש לא ראה.

לפני שנכנסים לשאלות ההלכתיות, כדאי לשים לב לפרט שהרב הדגיש בתיאור: כל החדר היה מלא שמחה. החולים התאספו סביב הרב, ביקשו ברכות, דיברו איתו. היה קל מאוד להמשיך כך, לברך את כולם ולצאת.

אבל הרב יוסף משאש הסתכל גם אל הפינה. הוא ראה אדם אחד שישב לבד, לא התקרב ולא ביקש דבר. ובמקום להתעלם, הוא ניגש אליו ושאל למה הוא לבדו. "זה רב שאכפת לו", אמר הרב בשיעור.

יש כאן לימוד גם בלי קשר לשאלה מי האיש. בכל חדר, בכל כיתה, בכל קהל, יש מי שיושב בצד. מי שעיניו פקוחות רק אל מי שמתקרב אליו, מחמיץ את מי שזקוק לו יותר מכולם.

ורק אחרי שהרב ניגש ושאל, התברר שהאיש אינו יהודי. ומכאן עלו השאלות: מה מותר לומר לו, ואיך לנהוג בו.

🌍"ראש השנה הוא לכל העולם"

✔ הרב השיב שראש השנה שייך לכל באי עולם, ובירך את החולה.

לפי הסיפור, הרב יוסף משאש השיב לו: "ראש השנה הוא חג לכל בני האדם בעולם. כולנו ילדים של הקדוש ברוך הוא". ובירך אותו שיהיה בריא וחזק, שיחזור הביתה במהרה, ושתמיד יהיה שמח. האיש היה מאושר מאוד.

משרד החינוך הוסיף לסיפור גם קטע על הקשר שהיה לרב עם מלך מרוקו, שמלמד על היחס של כבוד שהיה בין הרב לבין השלטון שם.

והרב בשיעור אמר: מי שקורא סיפור כזה, יהיו שיאמרו שהרב עשה דבר נפלא. יהיו שלא יהיו בטוחים. ויהיו שיאמרו שאסור. למה אסור? כי יש כאן כמה שאלות הלכתיות: האם מותר לברך גוי? האם מותר לומר שראש השנה הוא חג לגויים? ומה עם האיסור "לא תחנם"?

ולכן לפני שמחליטים מה לחשוב על הסיפור, צריך לבדוק מה אומרים המקורות על כל אחת מן השאלות. לא להתלהב מיד, וגם לא לפסול מיד, אלא ללמוד ולבדוק.

3🤝 שלום וברכה

🤝הוי מקדים בשלום כל אדם

✔ המשנה באבות מלמדת להקדים שלום לכל אדם, והמפרשים כוללים בזה גם גוי.

השאלה הראשונה: האם מותר לומר שלום לגוי ולברך אותו? המשנה באבות אומרת במפורש: "הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם". כל אדם – והמפרשים אומרים שזה כולל גם גוי.

והגמרא במסכת ברכות מספרת על רבן יוחנן בן זכאי, שאמרו עליו שמעולם לא הקדימו אדם שלום, ואפילו נכרי בשוק. לא רק שהשיב שלום, אלא הקדים ואמר שלום ראשון.

ובמסכת גיטין מסופר על אחד האמוראים שהיה מקדים שלום לגויים. מכאן שאין שום בעיה לומר שלום לגוי. ושלום הוא גם ברכה, כפי שלמדים בגמרא. לכן גם מותר לברך את הגוי, ואין בזה בעיה.

הרב הוסיף שמופיע בהלכה שטוב להקדים שלום לגוי, כדי שלא יתחיל הוא, ויצטרך היהודי להשיב לו בכפל לשון. היום, אמר, אין בזה בעיה, כי כולם אומרים "שלום" או "שלום וברכה" בלי לכפול.

⚖️יום הדין לכל באי עולם

✔ ראש השנה הוא יום דין לכל הבריות, ולכן אפשר לברך כל אדם בשנה טובה.

השאלה השנייה: האם נכון לומר שראש השנה הוא "חג לכל העולם"? הרב אמר שאינו יודע מה בדיוק אמר הרב משאש, אבל יש בזה יסוד ברור.

בתפילת ראש השנה אנו אומרים: "וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר, אֵיזוֹ לַחֶרֶב וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂבַע, וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ". ובמשנה נאמר: בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. כל באי עולם, בלי יוצא מן הכלל.

אם כן, ראש השנה הוא באמת יום הדין לכל העולם. אבל האם הוא חג לגויים? את זה לא מצאנו. הרב הציע שכנראה הכוונה הייתה שראש השנה הוא יום משמעותי לכל אדם, ואפשר לברך כל אחד שתהיה לו שנה טובה. זה מסתבר יותר, ובזה אין שום בעיה.

לכן גם מצד זה, הברכה שבירך הרב את החולה היא דבר שיש לו מקור ברור.

🚫לא תחנם

✔ האיסור הוא לשבח ולפאר את הגוי יתר על המידה, לא לברך אותו לרפואה.

ומה עם האיסור "לא תחנם"? הרב הסביר שהאיסור הוא להתחיל לפאר את הגוי: לומר כמה הוא טוב, כמה הוא משובח, כמה הוא מוצלח, וכן לתת לו מתנות חינם. זה דבר אחר.

ברכה לחולה שיבריא ויחזור לביתו, וברכה לשנה טובה, אינן שבח ופאר. הן דברים של כבוד ושל דרכי שלום.

ולכן, עד כאן, הרב אמר שהסיפור תקין לגמרי מבחינה הלכתית: מותר להקדים שלום לגוי, מותר לברך אותו, וראש השנה הוא באמת יום דין לכל באי עולם. הרב משאש עשה דבר נכון וראוי.

אבל אז עבר הרב לבחון את האופן שבו משרד החינוך הכין את הסיפור לתלמידים, ושם מצא נקודה שעליה רצה להעיר.

🔎לקרוא חומר לימוד בעין ביקורתית

✔ גם סיפור יפה צריך לבחון: מה בו נכון, ומה המסר שנגזר ממנו.

הרב אמר בפתיחת הדיון שבשיעור הזה מותר לו להעיר ביקורת, מה שלא תמיד אפשר במסגרת הרשמית של בית הספר, שבה מעבירים את החומר כפי שנכתב.

ההבחנה שעשה חשובה: הסיפור עצמו – מה שעשה הרב יוסף משאש – תקין לגמרי, ויש לו מקורות ברורים בהלכה. אבל המסקנה שנכתבה בסוף הסיפור, הניסוח של "מה למדנו", הוא כבר פרשנות של כותבי החומר. ושם אפשר לשאול אם המסר מדויק.

זה לימוד חשוב גם לתלמידים וגם למורים: לא כל מסקנה שנכתבת בסוף סיפור על רב גדול היא בהכרח מה שהרב עצמו התכוון אליו. צריך לחזור למקורות, לבדוק מה ההלכה אומרת, ולראות אם המסר שנגזר מן הסיפור תואם אותה.

ובמקרה הזה, לדעת הרב, הסיפור מלמד על כבוד לכל אדם ועל ברכה, אבל אינו מלמד שאין הבדל בין היחס ליהודי לבין היחס למי שאינו יהודי.

📝הניסוח של חומר הלימוד

✔ הרב העיר שהמסר בחומר הלימוד אינו מבחין בין סוגי היחס לבני אדם שונים.

בסוף הסיפור, כפי שהכין אותו משרד החינוך, נכתב שכל האנשים בחדר למדו משהו חשוב באותו יום: שצריך לראות כל אדם, לא משנה מי הוא ומאין הוא בא, ושלכל אחד יש לב ולכל אחד מגיע חיבוק וברכה. המטרה שהוצגה היא לחנך את הילדים לכבד כל אדם, ולא רק לכבד אלא לאהוב את הזולת, ולאהוב את השונה.

הרב אמר במפורש שהוא לא היה כותב כך. לא משום שהוא נגד כבוד לכל אדם. הוא אמר שהוא רוצה מאוד לחנך ילדים לא לפגוע סתם, לא לזרוק דברים ולא לקלל. כל אדם צריך לכבד. וגם סיפר שכשהיו באים אליו בעבר שכנים לא-יהודים, היה עוזר להם ומקבל אותם בכבוד, בצורה נורמלית.

אבל לדבריו, הכבוד והחיבה שצריכים להיות ליהודי אינם דומים לכבוד שצריך להיות לגוי. יש הבדל, והניסוח שמשווה הכל אינו מדויק.

🌿כבוד לבריאה של הקדוש ברוך הוא

✔ כל אדם הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא, ויש לנהוג בו בכבוד.

הרב הסביר את עמדתו. סוף סוף כל אדם הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא. ואמר הקדוש ברוך הוא ליונה: "אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן... וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה". הם הבריות של הקדוש ברוך הוא, ויש עניין לכבד אותם.

וכך גם בהלכה: "מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום". מבקרים את חוליהם יחד עם חולי ישראל. לכן כשהרב בא לבקר את היהודים בבית החולים, נכון שיתייחס בכבוד גם לגוי שבאותו חדר. אבל אילו היה בא רק לבקר את הגויים, זה היה מוזר.

הרב סיכם שאין צורך לצאת מגדרו עבור הגוי מעל ומעבר. צריך לכבד אותו, לנהוג בו בצורה ראויה, וזה הכל. וכבוד האדם הוא מצווה חשובה מאוד. אבל צריך לדעת שיש הבדל בין סוגי היחס.

ובסוף החומר הובא משפט על "אהבת הבריות". הרב הזכיר בהקשר זה דברים של הרב קוק על אהבת כל אדם, שנאמרו על דרגה גבוהה שאליה מגיעים אחרי שכבר הגיעו לאהבת ישראל.

❤️אהבת ישראל ואהבת הבריות

✔ אהבת כל אדם היא דרגה שמגיעים אליה אחרי אהבת ישראל, ולא במקומה.

הרב התעכב על הסיום של חומר הלימוד, שבו נכתב על "אהבת הבריות" ואהבת כל אדם, בלב ובנשמה. הוא הזכיר שיש משפט של הרב קוק על אהבת כל אדם, ואמר שאינו יודע בדיוק אם הרב קוק כתב זאת על עצמו או על אדם אחר.

אבל לפי הבנתו, הרב קוק דיבר על מי שכבר הצליח להגיע לאהבת ישראל, ואחר כך עולה לדרגה גבוהה יותר, שבה הוא מגיע גם לאהבת כל אדם. אדם רגיל צריך קודם כל אהבה בבית: אהבה למשפחה, לעמו, לאחיו.

הסדר הפוך משמשתמע מן הניסוח של החומר. לא מתחילים מאהבה כללית לכל העולם ומשם מגיעים לעם ישראל. מתחילים מאהבת ישראל, ומי שזוכה, מתרחב משם לאהבת כל הבריות.

והרב הוסיף שגם שנאה אינה דבר פשוט, ואין לשנוא סתם כל אדם. הדברים תלויים מאוד באיך שלומדים את המקורות, ולכן המשיך למשנה באבות.

4⚖️ שתי השקפות

📜חביב אדם

✔ במשנה "חביב אדם שנברא בצלם" יש שתי דרכים לקרוא.

כדי להבין את שתי ההשקפות, הביא הרב משנה באבות, ואמר שאפשר ללמוד אותה בשתי דרכים. רבי עקיבא אומר: "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם... חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם".

השאלה פשוטה: האם "חביב אדם" מדבר על כל אדם, גם גוי, ואחר כך "חביבין ישראל" מוסיף מעלה מיוחדת לישראל? או שהמשנה כולה מדברת רק על יהודי, ואומרת שיש בו שני דברים: שנברא בצלם, ושהוא נקרא בן למקום?

הרב אמר שיש בזה שתי דעות בין המפרשים. יש שאומרים שהמשנה מעולם לא דיברה על גוי, ושני המושגים נאמרו על ישראל. ויש מפרשים, ובהם המהר"ל לפי מה שהובא בשיעור, שאינם רוצים לפרש כך. לדבריהם, גם לגוי יש צלם אלוקים, ולכן "חביב אדם" כולל אותו, ומכאן הכבוד שראוי לתת לו.

והשאלה הזאת אינה רק פרשנות. היא קובעת את היחס כולו.

❓למה מקדימים שלום

✔ האם הקדמת שלום לגוי היא רק כדי למנוע איבה, או שיש בה ערך בפני עצמו?

הרב חזר לשאלת הקדמת השלום. הגמרא אמרה שצריך להקדים שלום לכל אדם, אפילו לגוי. אבל למה?

אפשרות אחת: כדי שלא תהיה איבה, כדי שלא ישנאו אותנו ולא יתחילו בעיות. לפי זה, אין כאן מצווה לאהוב גוי. רק דרכי שלום – שלא יהיה רע.

והאפשרות השנייה: יש בזה ערך בפני עצמו, משום שגם הגוי הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא, ויש בו צלם אלוקים.

וכאן הביא הרב את דברי הרמב"ם. הרמב"ם מביא את ההלכות של פרנסת עניי גויים וביקור חוליהם, ומוסיף על כך את הפסוק: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". הרב הדגיש שהרמב"ם אינו מסתפק בטעם של מניעת איבה. הוא רואה בזה הליכה בדרכי ה', שרחמיו על כל מעשיו.

🕳️אין מעלין ואין מורידין

✔ בפירוש דין זה בגמרא נחלקו הבית יוסף והרמב"ם, ומכאן שתי השקפות.

דוגמה נוספת הביא הרב מן הגמרא במסכת עבודה זרה. לגבי גויים מסוימים נאמר "אין מעלין ואין מורידין". כלומר, אם נפל אחד מהם לבור, אין חובה להעלות אותו. והגמרא שם מדברת, לפי מה שהוסבר בשיעור, על גוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח.

ופה יש הבדל בין המפרשים. הבית יוסף מפרש ש"אין מורידין" פירושו שאין חובה – אין צורך לעשות דבר, אבל גם אין איסור. אין זה עניינו של היהודי לדאוג לכך.

הרמב"ם, לעומת זאת, מבין את הדברים בצורה שונה. הרב הדגיש שבשני המקומות הרמב"ם רואה בגוי דבר חיובי, דבר שיש לו ערך.

ומכאן שתי ההשקפות שעליהן עומד כל הדיון: האחת רואה ביחס לגוי עניין של דרכי שלום בלבד, והשנייה רואה בו גם ערך של כבוד לבריאה של הקדוש ברוך הוא.

🕊️הגאולה לפי הרמב"ם

✔ הרמב"ם רואה את הגאולה כזמן שבו כל העמים ירצו להכיר את דבר ה'.

הרב הוסיף שההבדל בין ההשקפות בולט במיוחד כשמדברים על הגאולה. יש מי שמתארים את הגאולה בעיקר כזמן של נקמה בגויים: גוג ומגוג, והעמים ייענשו.

אבל הרמב"ם מתאר את הגאולה אחרת לגמרי. כל העמים ירצו להכיר את דבר ה'. כולם יבואו ללמוד את התורה, את דבר ה' מירושלים, ועם ישראל ילמד אותם.

והרב הזכיר דבר מדהים שכותב הרמב"ם: הדתות האחרות שהתפשטו בעולם הכינו את הדרך לגאולה. הן הכניסו בלב בני האדם את האמונה שיש גאולה ומשיח, וכשיבוא המשיח לא יהיה צורך בהרבה עבודה, רק להוסיף ולתקן. כך הרמב"ם רואה גם את הגויים כחלק מן התכלית: גם הם צריכים להכיר בבורא עולם, ויש בזה אידיאל.

וזה מה שאומר ישעיהו הנביא: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". כל העמים יבואו ויבקשו ללמוד.

🏠שאלה של הכנסת אורחים

✔ השאלה הלכה למעשה: האם יש מצוות הכנסת אורחים גם באורח שאינו יהודי?

הרב סיפר שכל הדיון הזה אינו רק תיאוריה. בתקופה מסוימת היו מגיעים אליו אורחים ערבים, והוא שאל רבנים שאלה מעשית: האם יש מצוות הכנסת אורחים, כמו אורחיו של אברהם אבינו, גם באורחים כאלה?

הוא שלח את השאלה לכמה רבנים, והתשובה הייתה תלויה בדיוק בשאלה שראינו. לפי ההשקפה האחת, יש כאן רק דרכי שלום. ממילא אין חובה מיוחדת. אפשר לומר בנימוס שאין מקום, ואיש לא ייפגע.

ולפי ההשקפה השנייה, יש מצווה גם בזה, כמו שאמר הרמב"ם "ורחמיו על כל מעשיו". לא כמו ליהודי, ולא באותה מדרגה, אבל יש מצווה לכבד בצורה נורמלית, באהבת הבריות. ואם אפשר, גם ללמד אותם את שבע מצוות בני נח ואת האמונה.

אלה שתי הדעות, לכאן ולכאן. והרב סיים בתקווה שנזכה לראות את דברי הנביא מתקיימים: שכל העמים ירצו ללמוד את דבר ה'.

📖כי מציון תצא תורה

✔ כבר היום יש מעמים רחוקים שמבקשים ללמוד תורה ולהכיר את דבר ה'.

הרב סיים בהערה אופטימית. הוא אמר שהדבר אינו רחוק, ושכבר היום רואים זאת בפועל: יש אנשים מעמים שונים שרוצים ללמוד תורה, להכיר את דבר ה' וללמוד מכל מקום. הוא סיפר שפעם באו אליו קבוצה של אנשים ממזרח אסיה, שהתעניינו בתורה.

וזה החזון של הנביא: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם". לא חזון של שנאה, אלא חזון שבו העולם כולו בא ללמוד.

ומכאן אפשר לחזור לסיפור של הרב יוסף משאש. רב גדול, בערב ראש השנה, ראה אדם שישב לבדו, וניגש אליו. הוא לא שינה את ההלכה ולא טשטש את ההבדלים, אבל ידע שראש השנה הוא יום דין לכל באי עולם, ושמותר ואף ראוי לברך כל אדם בשנה טובה ובבריאות.

והלקח שהרב ביקש להעביר: לכבד כל אדם, להקדים לו שלום ולברך אותו, ובאותו זמן לדעת שיש מדרגות ביחס, ושאהבת ישראל היא דבר מיוחד.

❤ מתוך השיעור

הוא רואה בזה הליכה בדרכי ה', שרחמיו על כל מעשיו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה